זהירות יין קדוש

"ברוך אתה... בורא פרי הגפן" הגביע מוחזק בזווית ישרה, ואני משתדל שידי לא תהיה נטויה, רגע אחד של חוסר ריכוז ו..., הגביע אצלי ביד שמתחילה לנוד בדרגה 4 בסולם ריכטר, אני מנסה לייצב אותה אך לשווא היא רועדת- אני מרגיש את טיפות הזיעה נוטפות על מצחי, כולם מסתכלים עלי, מנסים לראות אם איזו שהיא טיפה תיזל למטה. היד כבר נעה באופן לא רצוני, ימינה ושמאלה, אבל בזכות קורדינציה נפלאה אני מצליח לשמור על יציבות, ואף טיפה לא בורחת החוצה, כולי שטוף זיעה.

הקידוש הסתיים, אני מקרב את הגביע לפי ומכין את לשוני לטעם המתקתק של היין. המרחק בין שפתי לקצה הקרוב של הגביע הוא כמה סנטימטרים, בזהירות אני מקרב אותו עוד קצת...

"לאאאאאא" הצעקה מבהילה אותי אני מוריד את הגביע במהירות לראות מה קרה, הגביע נוחת על השולחן במהירות, ומתנודד קמעה. אני מסתכל על הצועק, והוא במבט של תוכחה אומר לי "שפכת טיפה..." הוא לא מספיק לסיים את המשפט ומצביע בבהלה על הגביע, אני עוד מספיק לשלוח את ידי.

עיני מתבוננות ורואות בהילוך איטי את הגביע נופל נפילה חופשית איטית ומתרסק אל השולחן, טיפות היין עפות לכל הכיוונים- הכיסא, הרצפה, החולצה הלבנה שלי כולם מלאים כתמים אדמוניים.

על השולחן מתמרח לו כתם אדום מדם, שמתפשט לו לאיטו על המפה הלבנה.

הפאניקה אוחזת בכולם-
"מה נעשה?",
"איך נפטר ממנו?",
"תאסוף את זה חזרה לכוס?",
"זה קדוש!!!".
מיד החלו התנפלויות על השולחן, אחי התנפל על המפה והחזיק אותה בזווית קהה, כך שכל היין יתרכז במקום אחד. אחד האורחים כרע על הרצפה בתנועת כלב, והחל ללקק את היין. אני הורדתי את החולצה במהירות, וסחטתי את הטיפות הישר אל תוך פי. אחרי שלושים שניות לא נשארה טיפה אחת לרפואה על השולחן, ועל החולצה שלי. האורח בדיוק ליקק את הטיפה האחרונה, וגם הרצפה כבר הייתה נקייה ביותר. אחי החזיק במפה בידיו, וניסה להעביר את היין אל הכוס. התבוננתי במפה, ושמתי לב שמצדה השני קולח לו זרם אדמדם משהו כלפי מטה.

נראה שבקצה האחר של המפה היה חור קטן. היין זרם מטה במהירות אל הרצפה, וכתם אדמדם השתרע לפנינו לפחות מטר וחצי של יין- הים האדום. עמדנו אובדי עצות אל מול היין, ולא ידענו מה לעשות. האורח הציע
-"אולי נלקק אותו?"
-"עזוב זה לא פרקטי!" עניתי.
- "אולי נקרא לזק"א...", הציע אחי, מכה קטנה מצדי ציננה את התלהבותו, אבל לא עזרה לנו. היין עדיין היה על הרצפה, והוא גדל והתפשט הלאה אל האופק. אחותי הגיעה עם קשים והציעה שאולי נשתה את היין הישר מהרצפה, הרעיון היה דוחה במקצת אבל מה לא עושים בשביל קדושה, התכופפנו כולנו מסביב לכתם, שהצטמצם מאוד...

פתאום נשמע דפיקה בדלת, בפתח עמד השכן שלנו מלמטה- "תראו, אני לא יודע, אבל נוזל לנו מהתקרה משהו אדום, מישהו נפצע?...".

עזבנו את השכן על סף הדלת ורצנו למטה, הוא צדק על תקרת ביתו התנחל לו הכתם שלנו, שהרחיב את עצמו, והחל לטפטף כלפי מטה. טיפה אדומה החלה להצטבר על התקרה מכינה עצמה לנפילה מטה. ראיתי את הטיפה במעופה, היא עמדה לנחות ממש עלי. באינסטינקט פראי פתחתי את פי והטיפה הענקית נחתה הישר בגרוני. עד מהרה עמדו כולם בפיות פעורים לרווחה, ונתנו לטיפות ליזול לגרונם.

כך עמדנו יחד מתחת לכתם, נותנים לקדושה לחלחל אל פינו, עד שהיינו כולנו ספוגי קדושה וקצת שיכורים. הטיפות לא תמיד דייקו בנפילתם מטה ומדי פעם הם החטיאו, כך שבנוסף לכל גם היינו מלוכלכים בכתמי טיח, צבע לבן ויין. חזרנו הביתה בתחושת סיפוק, 'יין ישמח לבב אנוש'.
כשישבנו אל השולחן שמתי לב שאחי מסתכל על בקבוק היין בעוינות משהו, והחלטתי שכדאי לעשות מעשה על מנת להגן על הבקבוק האומלל. תפסתי את הבקבוק וסובבתי אותו בידי בחיבה יתרה, כולי נהנה מזיו קדושתו, עיני רפרפו על תווית הבקבוק "יין קדושת שביעית אוצר בית דין".
הודעה בתחתית התווית משכה את תשומת לבי, חושי התחדדו "עקב עודף תוויות הודבקו תוויות קדושת שביעית גם על יין זה, עמכם הסליחה", הבקבוק התנפץ ברעש גדול על הרצפה...